138

ריו אביירטו בעיני המייסדת מריה-אדלה פלקוס


138
ריו אביירטו בעיני המייסדת מריה-אדלה פלקוס
מאמר שנכתב ע"י מריה אדלה פלקוס והתפרסם בכתב עת לפסיכולוגיה, תורגם מספרדית.


סקירה קצרה על העבודה בדרך של "ריו-אביירטו"

עבודתנו מתבססת על כמה הנחות יסוד, אותן אנסה להציג בקצרה. קביעת ההנחות תחילה מעוררת בי התנגדות מסוימת כי למעשה, לא כך מתרחשת הלמידה.
גישתנו למציאות הינה מזווית אינטואיטיבית-חושית ורק לאחר מכן מנסים אנו לתרגמה למימד רציונאלי-אינטלקטואלי. תרגום זה קשה למדי והתוצאה היא לפעמים דלה. התחושה היא שבמעבר הולכת לאיבוד מהות הידע. ובכל זאת ננסה.

אנו מניחים ש:
1. האדם הינו יצור אנרגטי שלוקח, נותן ומעבד אנרגיה ללא הרף.

2. הוא שרוי ביקום אנרגטי ורק עורו מפריד בינו לבין היקום. הפרדה זו הינה מזערית ויש לה משמעות רק ברובד הגשמי מוחשי. האנרגיות השונות עוברות דרך העור לשני הכיוונים ללא קושי.

3. עצם קיומו כרוך באופן בלתי ניתן להפרדה ביקום הסובב אותו. עמדתו ביחס ליקום איננה של סמיכות כי אם של רציפות. העדר מודעות מעודכנת ל"טבילה" זו ביקום מהווה לפעמים את הסיבה לתחושת הריקנות והבדידות בה אנו חיים.

4. רצף זה, חדירה הדדית זו, מתרחשת גם בין האדם לזולתו עד כדי כך שקיימים בי רצונות ודחפים דומים לזולת לעיתים יותר מאשר לצרכיי, כפי שהם באים לידי ביטוי ברבדים אחרים של עצמי.
5. האמור לעיל מקרב אותנו להנחה נוספת והיא שהאדם הינו ריבוי, אין לו אישיות אחת כי אם "שחקנים" רבים, זה לצד זה או זה כנגד זה, ואני מרכזי או מהות אליה הוא מודע לעיתים רחוקות, כי בדרך כלל הוא מחוץ לעמדה המרכזית הראויה לו או, במילים אחרות, הוא לא ממורכז.

6. אנו יכולים להגדיר "שחקנים" אלו כתבניות מגובשות אשר בכללותן מהוות מה שקרוי בפינו המכניזם הפסיכולוגי או האישיות המזויפת. תהליך התהוות הזהות מתבצע לעיתים כשהציר הינו אחד ה"שחקנים" ולא האני המרכזי וזה מעוות ומגביל את אפשרויותיו של האדם.

7. כל שחקן מתבטא באמצעות פלסטיקה, אנו קוראים לכך גישה, לצורה הפסיכו - פיזית בה אנו נמצאים ושדרכה אנו מתייחסים. היתרון שבה, במה שנוגע לעבודתנו, הוא שניתן לזהותה בקלות מאחר והיא טבועה בגוף. כל פלסטיקה מורה על הצורה המסוימת בה אנו נושמים, קולטים, מרגישים, חושבים, מגיבים, מכירים וכו'. מה שנובע מכך הוא שיש מגוון רב של פלסטיקות אפשריות כגון: פלסטיקה פורצת, נותנת אמון, שמחה, שקולה, חרדה, הססנית, מאופקת, תוקפנית, דוחה וכו'.

8. לעיתים קרובות אנו רואים שהפרט מקובע בפלסטיקה שמקורה בחוויה שנחוותה בעוצמה רבה (חווית הצלחה, קבלה, מרדנות, תוקפנות, פחד וכו') והאדם לא רצה או לא יכול היה לתת לה ביטוי מלא בזמן אמת, מה שגרם לביטוי הגופני שאנו קוראים לו מעצור. בו בעת הפלסטיקה הקבועה מעוררת מחדש והופכת לכרוניים מצבים רגשיים נלווים.

9. המעצור מתמקם באזורים מסוימים בגוף וניתן לראותו ולמשש אותו ביד. כתוצאה מהתהוותו נוצרים: אזורים בעלי עומס יתר של אנרגיה הבאים לידי ביטוי כנוקשות, מתח, כאב ואפילו מחלה אורגנית, והאזורים שאיבדו חיוניות בהם יש שיבושים במתח השרירים, ירידה באספקת הדם, איבוד כוח וכו'.

10. ולסיום נציין גם את קיומם של כמה מרכזים באדם אשר מארגנים, פונקציונאלית, את האנרגיה הפועלת.
נזכיר כאן רק כמה מהם:
המרכז המוטורי או התנועתי
המרכז המיני
המרכז הווגטטיבי
המרכז הרגשי
המרכז האינטלקטואלי

ניתן לצרף לרשימה:
מרכז רגשי עליון
מרכז מנטאלי עליון

המרכזים ממוקמים באזורים שונים בגוף ובדרך כלל נכון להגיד שהאנרגיה לא מתחלקת ביניהם באופן שווה אלא כך שבאזור מסוים יש יותר אנרגיה מאשר באזורים אחרים.

לעיתים קרובות יש שיבושים או ערבוב בין שני מרכזים או יותר, מה שגורם להפרעות בתפקוד המרכזים. שיבוש בין המרכז המנטאלי והמרכז המוטורי למשל, גורם למין פטפוט מכני שאנו מכירים היטב, הוא שופע וחסר תוכן ונדמה שהמילים נשפכות מהר יותר מהמחשבות. דוגמה נוספת היא שיבוש בין המרכז המיני והמרכז האינטלקטואלי. הפרעה זו באה לידי ביטוי כהתלהבות יתר וכלהט רב בהצגת דעה מסוימת, התלהבות שלא באה לידי ביטוי בכל עוצמתה, כמצופה, בזמן פעילות מינית.

מטרת העבודה בדרך של ריו-אביירטו היא להגיע למצב בו האדם ישתחרר ממעצוריו ויוכל לעבור מפלסטיקה אחת לאחרת, משחקן אחד לאחר, מבלי להיתקע באף אחד מהם תוך כדי פיתוח הרבדים השונים, המרכזים השונים, גם הפיזיים וגם הפסיכולוגיים, וזאת בכדי להגיע לאינטגרציה מלאה, כדי שלא יהיה יותר סובייקט דהיינו יצור שהינו עבד למתרחש בו בצורה מכנית, ויתחיל להיות אינדיבידואום, יצור שלא ניתן לחלוקה, יצור מאוחד.

אדם אחד במכון שהתנסה בחוויה של התפתחות התודעה תאר זאת כך : "זה לא שעבר עלי משהו..... זה אני עברתי דרך..... הדברים אינם מתרחשים, הם קיימים. אני עובר דרך הדברים, נכנס ויוצא, אני משייט. הזמן אינו עובר, אני עובר דרך הזמן."

כדי להגיע למטרות אלה אנו משתמשים בכלים שונים:
1. התעמלות
2. עיסויים או מניפולציות
3. דרמה
4. עבודה עם קול
5. פלסטיקה
6. עבודה על עצמי – דינאמיקה קבוצתית
7. מדיטציה
8. עבודות יד שונות – ציור, פיסול, כתיבה
9. חיים בצוותא במגע עם הטבע
10. היפר וונטילציה

נתאר נקודות אלו בקצרה:

1. התעמלות

ההתעמלות הינה אקספרסיבית, נשימתית. עובדים בקבוצות מעורבות ומשתמשים במוסיקה ובטכניקות הרפיה. מנחה הקבוצה מבצע את התנועות והמשתתפים, העומדים במעגל, מחקים אותו.
1.1 חיקוי
אנו מאמינים שבעזרת החיקוי נעשית למידת התנועה דרך המרכז המוטורי ולא דרך המרכז האינטלקטואלי כמקובל בתרבות שלנו. יש גם, בדרך זו, מעין התמסרות לפלסטיקה של האחר מה שגורם להרפיה פנימית מאוד עמוקה ולמרכוז תשומת הלב. ישנם גם רגעים בהם נותנים ביטוי אישי וחופשי למוסיקה ובשלבים מתקדמים יותר נותנים לתלמיד להדריך את הקבוצה. זה מאפשר למשתתפים לחוות שלוש חוויות בסיסיות המשלימות זו את זו: להוביל, להיות מובל ולהיות לא המובל ולא המוביל.

1.2 אקפרסיביות
אנו סבורים שהרבה מההפרעות האנושיות מקורן בהעדר ביטוי או במתן ביטוי חלקי למצבים רגשיים שונים, נוכחנו שכשמפתחים, בעזרת כל הגוף ובמלוא עוצמת הקול, את הביטוי המסוים שבזמנו אפשר לקיבעון או למעצור להיווצר, משתחרר המתח שהצטבר וניתן כך לחסל את הקיבעון.

1.3 נשימה
הנשימה הינה התפקוד האורגני היחידי שניתן לבצעו באופן רצוני. כל אדם יכול, ללא אימון מיוחד, לזרז את קצב נשימתו, להפסיקה לרגע, ועוד. זוהי דרך קישור ישירה ביותר בעולמנו האורגני והיא מאפשרת לנו להכיר אזורים לא מוכרים בתוכנו. האוויר הוא מזון לאדם וחשוב שהאדם יוכל לבחור, כמותית ואיכותית, באוויר שכדאי לו לשאוף ברגע נתון.
נזכיר מספר סוגי נשימה, הקלאסיים שבהם: נשימה תחתית, נשימה בין צלעית ונשימה עילית, סוגים אלו נקבעים לפי האזור בו מתרכז ברובו האוויר.
לפי הצורה בה עובר האוויר דרך מערות האף, ניתן לסווג את הנשימה לנשימה חיונית, נשימה רגשית ונשימה מנטאלית. לבסוף נזכיר שלכל פלסטיקה יש סוג נשימה מיוחד לה כי: כפי שאני נושם, כך אני.
ההתנסות הבאה רלוונטית בהקשר הזה, מי שחוותה אותה מספרת:
"לפני כשלוש שנים, לאחר פטירת סבתי מצד אבי אליה הייתי קשורה ברגשי חיבה מיוחדים, ביקשו ממני לבוא לביתה, בו התגורר סבי בגפו. פחדתי מאוד מההתמודדות והרגשתי מועקה גדולה. ערב לפני כן, עבדתי במכון ובתום אחד המפגשים הייתה לי הזדמנות לשוחח כמה דקות עם מריה אדלה פלקוס ולספר לה מה עובר עלי. היא אמרה לי משהו לכאורה פשוט שלמעשה היה חשוב ביותר וראוי שאזכור זאת גם בהזדמנות זו וגם בהזדמנויות אחרות. היא אמרה לי לא לשכוח לנשום ולהיזכר במילים שלה לפני שאני נכנסת לבית סבתי. באותו רגע נעשיתי מודעת לעמדה הפיזית בה נקטתי וללא כל ספק כך התכוונתי לגשת ולהתמודד עם המצב. שמתי לב שאני בכלל לא נושמת, כאילו שהפחד השאיר אותי ללא נשימה. כתוצאה מכך הרגשתי לחץ כבד באזור עצם החזה ובמקלעת השמש. פעלתי לפי העצה שקיבלתי ואף על פי שהמצב גרם לי להרגיש עצבות עמוקה בגלל כל מה שסימל בשבילי אותו מקום באותו רגע, העצבות לא הפכה למועקה הנוראית והמוחצת שהסתמנה עוד לפני שהגעתי לבית. השינוי בנשימה גרם אצלי לשינוי פיזי נפשי, שינוי אותו אני מרגישה בהרבה מצבים אחרים. כאילו שברגע הראשון הפחד מביא אותי לעצירת הנשימה, מה שגורם לי לאחר מכן להרגיש כנוכחת ולא נוכחת, רואה אך לא יכולה להסתכל, לא יכולה להגיע עם העיניים החוצה,כאילו אני נמצאת המישור אחורי, מאחור ביחס לעצמי. בו זמנית אני מרגישה שהמצב כאילו מציף אותי, ואין, לא קיים רגש אחר או תחושה אחרת מהתחושה והרגש שהמצב הזה מכתיב לי באותו רגע. לנשום בצורה מסוימת לוקח אותי קדימה, כאילו אני משנה מישור, יוצאת החוצה, זה כמו לעמוד במרחק המתאים מהמתרחש. אני יכולה להשתתף בצורה יותר מאורגנת במצב נתון ולנווט כך שלא אזיק לעצמי ללא צורך".

1.4 הרפיה
וזאת בכדי שנלמד להגיע להרפיה לא רק כשאנו במצב מנוחה אלא גם בפעולה. האפשרות לעבור במהירות מביטוי אחד למשנהו, מביטוי מסוים לביטוי שהוא היפוכו, כמו למשל מזעם לחיבה, דורשת מידה של הרפיה ועוזרת לאדם להיות פחות מכני.
נביא בהקשר זה את סיפורו של אדם שכך הוא מתאר את עצמו:
"גבר בן 49, השכלה כללית ממוצעת, השכלה אקדמאית חלקית, בעל חברה לשעבר, ארבע עשרה שנה בטיפול שכלל אנליזה (שמרנית וגם פחות שמרנית), טיפול אינדיבידואלי, פסיכודרמה, כמה ניסיונות במרתון וסדנאות.
לאחר שלוש שנות התעמלות ב"ריו-אביירטו" חווה אני את הדבר הבא: באחד משעורי ההתעמלות אנו מסיימים את הפגישה במדיטציה. במשך אותה המדיטציה אני מרגיש בפעם הראשונה שהגעתי להרפיה אמיתית ואני שם לב (בעיניים עצומות) שאני שוקע במקום מואר (אני מרגיש את זה כמו ים בו אני צולל), מקום חמים, שעוטף אותי בשלווה. באותו רגע אני מרגיש מאוחד עם היקום, אני חלק ממנו, וזה גורם לי להרגיש שקט ושלווה גדולה.
לאחר מכן אני מנתח את מה שהרגשתי וברור לי שמה שחשתי הוא האיחוד האנרגטי עם השלם, הידיעה הברורה שאני "חלק ושלם" בו זמנית,וזה נותן משמעות לקיומי, נוטל ממני את הפחד מהמוות, "מסביר" ברמה של תחושה פיזית את הרצף של "הדבר הזה" שברגע הזה הוא אני. זה מרחיב את קיומי אחורה בזמן ולעתיד, או מוחק אולי את העבר והעתיד, והכל נראה כשובל מלא אור. אני מוכרח לציין שכל מה שאני חווה מתרחש בגוף ולא בשכל (ליתר דיוק, לא מופיע בצורת מחשבה אלא "כתחושה" המציפה את הגוף כולו).
עברו כמה שנים מאז ולא חזרתי לחוות תחושה זו. למרות זאת נדמה לי שנשאר בי זיכרון כלשהו, משהו הכה בי שורשים ונשאר שם, וגורם, ברגעים בהם אני מסוגל "לעצור את המכונה", לתחושה מוזרה של ביטחון כנגד החרדה הקיומית.
עולה בדעתי שחוויה זו נראית להרבה מכם מיסטית, בעלת השראה דתית. אני מוכרח לציין שעד לאותו רגע הייתי אתיאיסט מוחלט, רציונליסט. מאז החוויה אינני זקוק לשלילת אלוהים, זה אומר שאני מגיע לרגש הדתי...... בדרך אחרת".

1.5 מוסיקה

העבודה נעשית עם מוסיקה כי המוסיקה הינה אמצעי בעל עושר נדיר ומאפשרת לנו להתייחס למגוון הרחב ביותר של הביטוי האנושי.
 המוסיקה עוזרת להגיע לרצף בתנועה, עובדה התורמת לשיווי המשקל של הנפש.
 המקצבים המוסיקליים השונים, במיוחד מקצבי פולקלור, מפעילים רפלקסים הנמצאים בדרך כלל במצב חבוי או משובש. הרפלקסים הינם תגובות מוטוריות מיידיות, בלתי תלויות בשכל, אשר כתוצאה מסוג החינוך המקובל אצלנו לא זוכים לביטוי חופשי. הפעלתם גורמת לשמחה ולשחרור כמות גדולה של אנרגיות היכולות כך לחזור למעגל הכללי.
 המוסיקה תורמת לניעור הפלסטיקות שהפכו לסטריאוטיפיות ומעשירה את מגוון הפלסטיקות האפשריות.

 העבודה נעשית בקבוצות מעורבות בדרך כלל כי, הקוטביות
זכר – נקבה גורמת לתנועתיות אנרגטית גדולה יותר מאשר התנועתיות המתאפשרת במקרים בהם נוכח רק אחד המינים. למרות זאת, מתקיימות גם פגישות לא מעורבות המביאות תועלת במקרים בהם רוצים לעבוד על פרטים וללטש תנועות.
 עובדים במעגל כי כך מאפשרים לכולם לראות את פני כל המשתתפים, זה עוזר לזרימה אנרגטית טובה ביניהם בו זמנית, בעזרת התפתחויות במעגל השלם, כיווצו למרכז, התרחבותו כלפי חוץ, סיבובו, נוצר פוטנציאל אנרגטי גדול יותר והאינטגרציה גדלה בין המשתתפים. כל זה מביא להרגשת התחדשות ולהגברת החיוניות. שמנו לב שצורות גיאומטריות מסוימות מקלות על עיבוד והשתנות של אנרגיה הבאה לידי ביטוי.

2. עיסוי

הם מומלצים כשרוצים לסייע בשחרור מעצורים באזורים שהאדם לא מסוגל לשחררם בכוחות עצמו ולא מצליח להביא אותם לידי תנועה בעזרת ההתעמלות (הם מומלצים גם מבחינה רפואית, כדי לתרום לשיפור בעיות אורגניות או בעיות יציבה).
בדרך כלל מנחה בודד או כמה מנחים מעסים אדם אחד, העיסוי נעשה באמצעות הידיים, הרגלים, המרפקים וכו'. אך בכל מקרה משתמשים בכל הגוף כדי נענוע שעוזר ליצור אנרגיה ולשחררה. במשך העבודה משתמשים במקצבים נשימתיים מסוימים ולפעמים במקצב משותף למטפל ולמטופל, כך ניתן להגביר את הריכוז ולגרום לאיחוד הכוונות של הנותן/ים והמקבל. משתמשים גם בקול: המטפלים משמיעים קול הקשור באזור המטופל ומעודדים את המטופל להתבטא באמצעות קול, העוויות, מילים ותנועות.

המטרות העיקריות של העיסוי הן:

2.1 לגרום להרפיה

2.2 לשפר את זרימת הדם והאנרגיה 
האנרגיה נוטה לזרום מהאזורים הפחות טעונים לטעונים יותר כך שהאזורים בהם קיימים מעצורים או מעין שריון שרירי נוטים לרכז יותר ויותר אנרגיה, יש לעזור לאדם לשנות מעגל זה.
בהקשר זה נביא את הסיפור הבא:
"במשך הרבה שנים סבלתי ממיגרנות שנמשכו לפעמים שבועיים. אמנם העיסויים עזרו לי וגם תרגילי ההתעמלות אך תופעות הלוואי לא נעלמו לגמרי. יום אחד, כשאני סובלת מכאבים גדולים, בקרתי כהרגלי במכון. הכאב היה חריף במיוחד באזור העורף, התפשט לכוון למעלה, הגיע לרכות, לאזור המצח ולארובות העיניים. הכאב הגיע עד לגרון וגרם לי בחילות ולתחושות נוראיות. מריה-אדלה הושיבה אותי על המיטה וניסתה להביא אותי להרפיה מרבית. ברגע שהיא מצאה לנכון, הנחיתה עלי, באופן מפתיע, מבלי להסס, מכה רצינית ביותר בגובה העיניים. הייתה זאת מכה שהזכירה את מכות הקרטה. תגובתי הייתה מיידית ואלימה ביותר כי הכאב שהרגשתי היה נוראי ופתאומי. הכאב האיום עורר בי רגשות רצח ושנאה שלא יתוארו. לסיום, אציין שעברו מאז כשנתיים ולשמחתי כאבי הראש לא חזרו עוד".
תפקידים נוספים:

2.3 לשפר את היציבה
בין המטרות שלנו, לסייע לאדם לעמוד במלוא קומתו כדי שיוכל כך לסנתז בתוכו את שתי סוגי האנרגיות שמכלכלות אותו:
האנרגיה הבאה מהאדמה והאנרגיה הבאה מהשמש.
לשם כך עובדים על המפרקים.

2.4 לגרום למודעות
העיסוי מאוד עוזר להביא לתודעה אזורים בגוף שהגוף עצמו לא מזהה. כמו כן חוזרים בעזרתו לתודעה אירועים מהעבר שקשורים להתהוות המעצור. הם חוזרים לזיכרון (עם כל המטען הרגשי שליווה אותם) ברגע שמטפלים באזור המתאים לו בגוף.
נרחיב את האמור לעיל בסיפור החוויה הבאה:
"יום אחד קבלתי עיסוי קבוצתי שנגע בחומרים מילדותי. שכבתי במיטה ודיאנה, שעמדה בראש המדריכים, הפרידה בי את שריר החזה הגדול משריר הדלתא, באזור עצם הבריח. התחוללה בתוכי מהפכה וחלקי השונים כך דיברו ביניהם:
- מה בדיוק רוצה דיאנה ממני?
- יש לי סיבה להיות "כך" ("כך", היה בשבילי להיות בעלת שרירים קצרים כשהזרוע נוטה פנימה וגוזלת מקום מהחזה").
לפתע הופיעה בפני דמות אבי, שהיה קורא לי "פירדה" כשהייתי קטנה.
באותו רגע התעמתתי עם הפירדה ונזכרתי: אבי נהג לצפות ממני שאני אכין לו קפה בבקרים ולי לא היה מתחשק לעשותו. אבי היה מאוד סמכותי ואכן נהגתי להכין את הקפה אבל כמעט תמיד ליוותה אותי פירדה פנימית. באותו רגע תקף אותי שיעול חזק שכאילו הוציא מהשורש ברובד הפיזי מה שחוויתי ברובד הפסיכולוגי. קמתי והלכתי לירוק וכשחזרתי דיאנה עמדה בדרכי ולא נתנה לי לעבור. זה הפריע לי אך לא איתה רציתי לריב, אלא עם אבי.
ואז ניגש אלי חורחה, בתפקיד אבי, והתנהל בינינו הדו-שיח הבא:
- תעשי קפה.
- לא רוצה. למה שלא יכינו אותו הילדים ?
- את האישה בבית.
- למה? תכין אתה.
- אני עובד כל היום.
- ואני לומדת.
- את לומדת לעצמך.
- כן ? ומי רוצה שאבוא לכאן ללמוד?
הדו-שיח יכול היה להמשיך בלי סוף ולפתע חוחה אמר:
- מה אני אעשה אם לא תהיי פירדה ?
מילים אלו גרמו לי לעצור ולעמוד לרגע במקומו. אולי הוא היה מסוגל לתקשר אתי עד אותו מקום. עד לפירדה. ואז ה ב נ ת י א ו ת ו, וכשאני חבוקה לאירנה מלמלתי:
- אבא....אבא... אני רוצה את אבא שלי".
ניתן ליחס לעיסוי תפקידים נוספים:

2.5 התחברות מחדש
של האדם לעצמו וסביבתו. לפעמים, עקב טראומה נפשית, סוגר האדם את מעגליו האנרגטיים ומכנס את רגישותו פנימה. כך הוא מתבודד מעצמו ומהסובב אותו. במקרים כאלו משתמשים בפעולות מסוימות המצליחות להחזיר את האדם למרכזו.

3. דרמטיזציה

זו עוד אחת מהטכניקות שאנו משתמשים בעבודתנו והיא הוכחה כיעילה מאוד כשיש צורך בקו עלילתי (אמיתי או דמיוני) שיהווה מסגרת לפיתוח ועיבוד תפקיד מסוים. היא מתבצעת בנפרד או במשולב עם כלים אחרים שהצגנו. למשל, במשך שיעור ההתעמלות (בקצרה), לאחר העיסוי כפי שסופר לעיל, וכו'.
אנו עובדים גם עם מה שקרוי: עבודה עם זוגות ניגודים. זה אומר, לפתח את הפלסטיקה ואת הביטוי הוורבאלי המתאימים לנדיבות למשל, ולאחר מכן לבטא את אלו המתאימות לקמצנות. ניגודים נוספים הבאים בחשבון הם: טוב-רע, רכות-קשיחות, שמרנות-חדשנות וכו'. כמו כן משתמשים בדו-שיח המתנהל בין השחקנים השונים הנמצאים באדם ובעוד טכניקות אחרות שלא אפרט.
אזכיר רק את הטכניקה המוכרת בשם "מי אני" כי אני סבורה שהיא עוזרת להגיע לאזורים יותר עמוקים, משתמשים בה כשהאדם נמצא בהרפיה עמוקה. אנו מצפים מהמנחה שיעבור חוויה דומה לפני שהוא ניגש להנחות אחרים, כדי שיוכל ללוות את מי שעובר את התהליך למסע פנימי ולעזור לו במידת הצורך להביא לידי ביטוי את מה שאינו יכול לבטא לבדו.

4. עבודה עם הקול

ק ו ל משמעו תקשורת, חילוף בין העולם הפנימי והחיצוני. כשהוא לא מופק כמחרוזת בעלת משמעות, הוא ביטוי, כשיש משמעות למחרוזת, הוא מילה.
על עכבה ו/או הפרעה ב"תעלת הקומוניקציה" יש לה ביטוי בקול ובאברים והשרירים האחראיים להפקתו: מערכת הנשימה, הצוואר, הגרון והפנים.
העבודה על המעצור המקומי נעשית מהכיוון הגופני והפסיכולוגי. מבחינה גופנית, מביאים לשיפור היציבה והנשימה וזאת על ידי הפעלה והרפיה של שרירי הצוואר והפנים, מבחינה נפשית, על ידי שחרור הסכרים העוצרים את הזרימה החופשית של הרגש.
לצעוק, לנהום, למלמל, ליבב, לילל ואף לשיר, כל אלה הינם ביטויים האסורים על מרביתנו מאחר שמה שמקובל מבחינה תרבותית הוא : טונים "סבירים" , ללא צלילים צורמים. ("ילד, אל תצעק" , "אל תדבר חזק כל כך" , "לך, תשיר במקלחת", וכו').
הפקת קולות אלו, ה"רעשים" הללו, מעוררת, מעדנת ומשחררת תכנים פסיכולוגיים מעוכבים ומאפשרת טרנספורמציה אנרגטית עמוקה:
צעקה , שירה , צליל , רעש , מילה
כך מתבצעת העבודה בשלמותה: עם הפריקה, העיבוד וההחזר של האנרגיה.

5. אמנות פלסטית

מגע עם האומנות גורם לעכבות אצל אנשים רבים. הוא מונע מהם את האפשרות להעשיר את רגישותם ולהפוך אותה לאובייקטיבית באמצעות עיסוק כלשהו. יחד עם זאת תהליך העשייה האמנותית הוא דרך לביטוי עצמי. הפתרון וההבהרה של הביטוי העצמי משחררים אנרגיה ומקלים על התפתחותנו וצמיחתנו בעתיד. כל שטח בחיינו יכול להפוך לאמצעי לגדילה. החיפוש האמנותי מכוון לחקירת המסלול ההולך מההתנסות המהותית-גופנית-דרמטית ליצירת העבודה האמנותית . לצבוע, לכייר, להכות בפטיש, לגזור חומרים שונים, טקסטורות, צבעים, ריחות, כל אלו הינם אפשרויות ביטוי המקבלות צורה על הנייר, בחומר, בעץ, מה שנותן לאדם אפשרות לזכור את עצמו, ולראות את עצמו בצורה אובייקטיבית תוך כדי עיבוד ושיפור עולמו הפנימי.

6. העבודה-על עצמי - דינאמיקה קבוצתית

אנו קוראים עבודה - על – עצמי לעבודה אשר מטרתה העיקרית הינה פגישה מחדש של האדם עם האני העליון, או האני המהותי. על מנת לענות על מטרה זו, אנו פועלים בשלושה מישורים והאינטראקציה ביניהם מקלה על החוויה האינטגראלית של האדם. המישוריים הם: הפיזי , הנפשי , והרוחני. נקודת המוצא שלנו הינה הגוף ודרך התנועה האקספרסיבית אנו מציעים:
מגע עם אזורים לא מוכרים באישיותנו, ביטוי והבאה למודעות של המעצורים הפיזיים ושל המקבילים להם במישור הפסיכולוגי אמוציונאלי, ושחרור ועיבוד האנרגיה העצורה באזורי קונפליקט אשר גורמת למתח, כאב ואפילו חולי.
ברובד אחר התרגילים המבוססים על יוגה כגון תרגילי נשימה, הרפיה, ותנועה מתוך מרכזי האנרגיה, מדיטציה וטכניקות אחרות, מאפשרים לנו להיפגש מחדש עם המימד הפנימי העמוק. העבודה-על-עצמי הינה עבודה המכוונת להתפתחות ההרמונית של האדם ומטרותיה מזינות את כל המפגשים הכלליים כמו גם את הקבוצות הסגורות והפגישות האינדיבידואליות, היא משתנה לפי הרמות והצרכים של הקבוצות או האנשים שמשתתפים בכל אחת מהפעילויות.

7. מדיטציה

מה שאנו מכירים כמדיטציה הינו התרגול של טכניקות שונות, אשר מטרתן הפגישה מחדש של האדם עם האני העליון שבו, או, במילים אחרות, עם האגו כשהוא נבלע במהותו. למרות זאת יש להבדיל בין ה"טכניקות" לבין ה"מדיטציה".
המדיטציה איננה "להגיע ל" אלא "גישה" , "עמדה פנימית" , "סגולה של להיות".
ה"גישה" הזאת צובעת כל דבר שהיא באה איתו במגע, והופכת את חיי היומיום לחגיגה קיומית.
המטרה איננה, אם כן, למדוט אלא לפתח את ה נ ו כ ח ו ת , להיות בעולם עם הידיעה ש א נ י ה ו ו ה ואני הוא ביטוי של ישות אוניברסאלית. אנו מאמינם שכל טכניקה פותחת דלת, והלכה למעשה, כל אדם מוצא את הדרך הטובה לו להגיע לעצמו.

התרגול מאפשר גם:

 הרפיה פסיכו-פיזית עמוקה.
 הרחבה של שיווי המשקל האמוציונאלי.
 גידול בכושר הריכוז.
 גידול בכושר הקליטה.
 הבנה עמוקה יותר וכוללנית יותר של מצבי קונפליקט שונים.
 שימוש חיובי באנרגיה המנטאלית.
 יכולת גישה לרמות תודעה אחרות.

8. עבודות יד שונות

מה שיתארנו בקשר לאמנות הפלסטית נכון גם לסעיף זה. לעבודות הפלסטיות האקספרסיביות נוסיף גם את אלו שמשתמע מהם שינוי בתפקיד החברתי כגון: עבודת בניין, עבודת נגרות, עבודת אדמה וכו'.

9. חיים בצוותא במגע עם הטבע

המסעות הללו אורכים בין יום אחד לשבוע ימים והם נערכים מחוץ לעיר ו/או בהרים.

מטרותינו העיקריות:

 להעמיק את הקשרים הבין-אישיים בין חברי הקבוצה ובין משתתפי השיעורים.
 לחוות קשרי חלל-גוף בצורה שונה מזו שניתן לחוות בערים.
 להכיר במקומו של האדם על הפלנטה, ביקום וכו'.

ראינו שמסעות אלו עוזרים לשחרור ההיבטים המכאניים של האישיות וכתוצאה מכך השורשים המהותיים של האדם מבקשים לבוא לידי ביטוי.

10. היפר וונטילציה

אנו קולטים את המציאות ומארגנים לעצמנו השקפת עולם מסוימת מנקודת מבט מסוימת לה אנו נותנים עדיפות ולאחר מכן לומדים אנו להגיב למציאות זו מבלי לשים לב שהשקפת העולם ממנה אנו פועלים הינה רק זו: נקודת מבט.

טעות זו בתפיסה גורמת לנו להזדהות עם היבטים מסוימים באישיותנו ולדחות היבטים אחרים לא פחות חשובים. כתוצאה מכך מתרוששת יכולת התגובה, והפוטנציאל היצירתי מתדלדל.
יתרה מכך, אנו בוחרים תבניות התנהגות, בין אם בבחירה רצונית ובין אם היא לא מודעת, אנו נוטים לחזור על תבניות אלה מבלי לקחת בחשבון שהנסיבות שמקיפות אותנו משתנות.
התבניות החוזרות נקראות מ נ ג נ ו נ י ם .
בהיפר וונטילציה, דרך שינוי התבנית הטבעית של הנשימה לזמן ממושך, מתרחש שינוי בנקודת המבט (תבנית פרצפטואלית) איתה אנו מזדהים, ותשומת הלב מתמקדת מעמדת האני-הנושם-המתבונן.
וכך אנו חווים מחדש, באופן קתרטי, מצבים שונים מהביוגרפיה האישית כמו גם, מצבים שהם מעבר למישורים אלו, מרמות יותר מקיפות של ה ע צ מ י . אנו מנסים כך לתפוס את תהליך עצם החיים עצמו במקום להזדהות עם "תוכנית חיים" שגובשה מעמדת מצב-רוח מסוים, קפוא.
חווית ההיפר וונטילציה הינה אחדות זמן-מרחב ובה אנו משלחים את השמירה על ה"חוץ". אנו משתמשים כקטליזאטורים בנשימה ובשינוי תבניתה, במוסיקה איווקטיבית ובאנרגיה הקבוצתית.


לקבלת עדכונים
דוא''ל:
מה חדש?
משפחה רוקדת בחנוכה - 24/12/19
24/12/19
מתנ"ס יד התשעה
קרא עוד